הכורם ברק וסטריש, מנהל את הכרמים של יקב הרי בחמש השנים האחרונות. בתחילת השיחה הוא מבקש שנפריד בין חקלאות ברת-קיימא לפילוסופיה האורגנית. "יש לי בעיה עם הקטע האורגני", הוא מסביר. "יש לא מעט חומרים אורגניים מאוד מסוכנים לאדם ולסביבה". אל ערכי הקיימות, אותם הוא מיישם בעבודתו היום יומית הוא מתייחס כאל השקעה בעתיד -"כדי שגם הילדים שלנו יוכלו ליהנות". לשמירה על הערכים הללו יש השפעות חברתיות, כלכליות וסביבתיות, אבל ככל שברק ואנשי הצוות שלו נכנסו לעומקם של הדברים, הם הבינו שיש לה השפעות מרחיקות לכת גם על הכרמים. "אנחנו לא עוזרים כאן רק לעצמנו" הוא מסכם. "אנחנו עוזרים לגפן", ואת זה, הוא מבקש להדגיש "אנחנו עושים מתוך ראייה כלכלית".
לא להפריע לטבע
בכרמים של יקב הרי גליל מתבצע סקר מקיף בשיתוף עם הרשות להגנת הטבע, במטרה למפות את כל בעלי החיים, הצמחים והזוחלים החיים בין שורות הגפנים. מטרת הסקר, מספר ברק, היא יצירה של נהלי גידול. "כדי שהטבע לא יפריע לכרם והכרם לא יפריע לטבע." שימוש בקומפוסט קפה, שמקורו בקפסולות המשומשות של חברת נספרסו, הוא דוגמא מוצלחת לעשייה ברת קיימא שמתקיימת בכרמים של היקב ותורמת גם לאיכות הסביבה וגם לבריאות הגפנים. בשונה מהמתרחש ברוב הכרמים הגדולים, ברק לא מרסס את הצמחייה הטבעית הגדלה בין הגפנים באמצעות קוטלי עשבים רעילים. "ברגע שאתה מפסיק לרסס העשבים 'הטובים', אלה שמשמשים בתי גידול לחרקים מועילים, משתלטים על העסק ואם הם מתחילים להפריע, אפשר לכסח אותם. העיקר לא להכניס חומרים לקרקע".
עטלפים נגד חרקים, תנשמות נגד מכרסמים
טכניקה נוספת שמחליפה את השימוש בחומרים רעילים היא ריסוס באוזון. היא לא נבחרה בגלל היכולת שלה לסגור את החור בשכבת האוזון, אלא בגלל שהאוזון מדביר את המזיקים ומתפרק תוך חמש שניות, ללא שאריות. בנוסף, האוזון שהוא חומר מחמצן, מעלה את כמות נוגדי החמצון בפירות והופך את היין שנעשה מהם למעין "סופר פוד". הטיפול בר הקיימא בכרמים הוא, לדברי ברק, "לא יותר קל ולא יותר קשה" מהטיפול המסורתי. מה שבטוח הוא הרבה יותר מעניין. הוא פיזר בכרמים של היקב בתים לעטלפי חרקים שאוכלים עד 10,000 חרקים בלילה, קינים לתנשמות שטורפות מכרסמים ומערכת מבוססת לייזר שמרחיקה מזיקים גדולים יותר כמו שפנים ותנים, בלי לפגוע בהם.
הפטרייה שלך כבר כאן
"כל פעם עולה פרויקט חדש", מספר ברק. בכרם קטן ליד היקב הוא מנסה לעבוד עם פטרייה תת קרקעית בשם מיקוריזה, שכאשר היא מחוברת לגפן, יוצרת רשת קורים ושואבת את המזון והמים מהצמחים האחרים שגדלים בסביבה. חלקה שטופלה בשיטה הזו בקליפורניה, הוא מספר: "הפכה תוך שלוש שנים ממועמדת לעקירה לחלקת דגל." הקיימות, כך מתברר, חיה וקיימת בכרמים שלנו. ומה שיפה בכל הסיפור הזה הוא שאנחנו רק בתחילת הדרך
"משתדלים לא לזרוק כלום"
"זו הרבה עבודה" אומרת גיל שחם עמית מהחווה האורגאנית "פארמה קולטורה" במושב בני ציון שבשרון. "אנחנו מביאים את האוכל מהשדה לצלחת, בלי חומרים כימיים, בלי מוצרים פלסטיים לא מתכלים ותוך התבססות על עבודה מקומית בלבד". ערכי הקיימות באים לידי ביטוי בכל אחד מהתהליכים בחווה, כולל: אריזת הירקות, ההובלה שלהם, העיבוד מחדש של התוצרת שלא נמכרת, לחמוצים או לקומפוסט ועוד. "אנחנו משתדלים לא לזרוק כלום" אומרת גיל. הרעיון שמאחורי החווה הוא לגדל של מוצרי מזון עבור תושבי הסביבה הקרובה ובמקביל, להציע להם מוצרים של יצרנים מקומיים נוספים. הלקוחות נהנים מהטעמים הכי טריים ורעננים שיש, והסביבה נהנית, בין השאר מהיתרונות של צמצום מרחקי הנסיעה בכלי רכב מונעי בנזין או סולר.
"כשאתה מגדל ירקות לעצמך, לא תרסס אותם"
את "פארמה קולטורה" הקימו גיל ובעלה נדב, במשק של אשר הנד, סבא של גיל, אגרונום, ממייסדי בני ציון ואחד מחלוצי החקלאות האורגנית בישראל. לאחר פטירתו של הנד, בשנות השמונים, עמדה המשתלה שהקים, נטושה במשך שלושים שנה, עד שבני הזוג חזרו להפיח בה חיים חדשים. "התחלנו לגדל ירקות לשימוש עצמי", נזכרת גיל. "אחרי שאתה מתרגל לטעם של חסה שגידלת, אתה לא יכול לחזור אחורה, וכשאתה מגדל ירקות לעצמך, לא תרסס אותם". מתברר שיש דרכים בריאות יותר להילחם במזיקים. שתילה של מגוון זנים למשל. הטעמים מלאי החיים של הירקות הטריים, החיבור הבלתי אמצעי לעונות השוה וההבנה שליותר ויותר אנשים חשוב לדעת מניין מגיע האוכל שלהם, הביאו את בני הזוג לקחת את העסק קדימה, למרות שבני המשפחות שלהם, שעוסקים בחקלאות שנים רבות המליצו להם להתרחק מהתחום.
גן שעשועים קולינארי
כיום גדלים בחווה שלושה וחצי דונם של ירקות עונתיים אורגניים, והשאיפה היא להגדיל את השטח מדי שנה. הירקות הטריים, לצד מוצרי מזון נוספים המיוצרים בסביבה ונבחרו בקפידה על ידי גיל ונדב, מוצעים למכירה בחנות החווה שפועלת בין הימים שני לשישי. "אנחנו רואים את עצמנו כגן שעשועים קולינארי" אומרת גיל שמעודדת את הלקוחות שלה לצרוך ירקות עונתיים בלבד, שלא עוברים מניפולציות על מנת לענות לדרישות השוק, באמצעות סדנאות בישול עונתיות וארוחות Farm to Table, המבוססות על תוצרת החווה, שמתקיימות מדי שבועיים. תושבי הסביבה שזקוקים לאיזה שייק ירוק כדי לפתוח את הבוקר, יכולים לעשות את זה בחווה, שהדלת שלה פתוחה מהשעה שש.
"כיף לקום לזה בבוקר"
כך מתארת גיל את החוויה ברת הקיימא שלה. "זה מתגמל ומספק, ואני גם נהנית מאוכל טרי וטוב". "בתקופה שבה החקלאות משתנה, יש לנו את הכוח לגדל בעצמנו ולא לסמוך על אחרים." ליותר ויותר אנשים חשוב לדעת מאיפה הגיע המזון שלהם, איך גידלו אותו ומי טיפל בו. הם רוצים לאכול ירקות שגדלו ליד הבית ונסעו רק כמה דקות ולא כאלה שבילו שבועות בדרך והם יכולים למצוא אותם בחווה של גיל ונדב.
